ביצוע פס"ד כלשונו בהוצל"פ, גם אם הוא סותר את הוראות חוק פסיקת ריבית והצמדה

בפניי בקשה מטעם החייבת בטענת "פרעתי" לפי סעיף 19 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז - 1967.

בהחלטה זו תוכרע השאלה המשפטית, האם על רשם ההוצל"פ לבצע הוראות שנקבעו בפסה"ד המבוצע בהוצל"פ ושסותרות (לכאורה) את הוראות חוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א - 1961.

עובדות והליכים רלוונטיים:

הזוכה והחייבת הינם אחים.

ביום 16.8.06 פתח הזוכה תיק הוצל"פ זה כנגד החייבת. התיק נפתח לשם ביצוע החלטה מיום 8.6.03 של בית המשפט לענייני משפחה במחוז ת"א בתיק תמ"ש 15230/97, בש"א 17844/00 (להלן - " החלטת ביהמ"ש"), החלטה המחייבת את החייבת לשלם לזוכה סך של 71,000 ש"ח "בתוספת הפרשי הצמדה על-פי חוק מ- 11.10.99 ועד התשלום בפועל". וזאת יש להדגיש כבר עתה, עפ"י החלטת ביהמ"ש, מדובר בסכום כסף אותו שילם הזוכה ביום 11.10.99 ואותו נדרשת החייבת להחזיר לו משסכום זה נמסר לידיה שלא כדין, כאשר ביהמ"ש קובע בסעיף 4 להחלטה שבשל בעייתיות מסוימת שדבקה בהתנהגות הזוכה בזמנים הרלוונטיים, "הסכום יוחזר עם הצמדה למדד יוקר המחיה ללא תוספת ריבית".

ביום 11.1.09 הגישה החייבת בקשתה שבנדון בטענת "פרעתי" (להלן - " בקשת הפרעתי"). עפ"י הטענה, הזוכה פתח את תיק ההוצל"פ באופן שאינו תואם את החלטת ביהמ"ש, שכן בטופס פתיחת התיק ביקש הזוכה לשערך את החוב הכספי לפי כלל חישוב 3 (הכולל גם ריבית משפטית לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א - 1961, להלן - " חוק הריבית"), בעוד שכלל החישוב הנכון צריך היה להיות כלל 4, שלא כולל כל רכיב של ריבית אלא מוסיף על קרן החוב הפרשי הצמדה למדד בלבד. החייבת מבקשת איפוא לתקן ולשערך מחדש את קרן החוב בתיק ואת כל הסכומים הנלווים לכך (אגרות + שכ"ט עו"ד).

ביום 26.1.09 הגיש הזוכה תגובתו לבקשת הפרעתי. הזוכה מביע בתגובתו התנגדות נחרצת לבקשה וטוען כי יש לדחותה בשל כך שהיא נגועה בחוסר תום לב ובשל כך שהיא חסרה כל יסוד עובדתי ו/או משפטי. לשיטת הזוכה, משעה שניתנה החלטת ביהמ"ש, חלות אוטומטית על ההחלטה הוראות חוק הריבית, שלפיהן כאשר חיוב כספי שנקבע בפס"ד לא משולם במועד הפירעון לפי פסה"ד, ישנה חובה חוקית גורפת ואוטומטית להוסיף על החיוב הכספי הנ"ל "ריבית פיגורים" כמפורש בסעיף 5(ב) לחוק הריבית.

ביום 9.2.09 הגישה החייבת תשובתה לתגובת הזוכה. בתשובתה, לא מקבלת החייבת את עמדת הזוכה הנ"ל ואומרת, כי ההוראות הפוזיטיביות המפורשות של החלטת ביהמ"ש גוברות על הוראות חוק הריבית, כאשר הוראות חוק הריבית הינן בגדר "ברירת מחדל" בלבד, וכאשר פסה"ד שולל מפורשות חיוב בריבית, כמו במקרה שלנו, אין תחולה להוראות חוק הריבית.

ביום 30.4.09 נערך בפניי דיון בבקשת הפרעתי. בדיון לא נשמעו עדים וראיות והצדדים הגיעו להסכמה דיונית, לפיה המחלוקת בין הצדדים היא משפטית בעיקרה ולפיה ההחלטה הסופית בבקשת הפרעתי תינתן על סמך החומר הקיים בתיק ועל סמך סיכומים בכתב שיוגשו ע"י הצדדים. בהחלטתי בתום אותו דיון ביקשתי מהצדדים להתייחס בסיכומיהם גם להחלטת בית המשפט העליון מיום 22.4.09 ב- רע"א 8494/08 וולדימיר סולוביי נ' מיכאל אייכל, פורסמה באתרים משפטיים (להלן - " הלכת סולוביי").

ביום 10.5.09 הגישה החייבת סיכומיה. החייבת חוזרת בסיכומיה על טענותיה הנ"ל בכתבי טענותיה, כאשר בהתייחס להלכת סולוביי טוענת החייבת, כי יוצא מהלכה זו שבית המשפט כן מוסמך לפסוק  שלחיוב כספי יוספו הפרשי הצמדה למדד בלבד בניגוד להוראות חוק הריבית, וכי גם אם טעה ביהמ"ש בקובעו הפרשי הצמדה בלבד, הרי שלרשם ההוצל"פ אין סמכות שלא לבצע קביעה מוטעית זו של ביהמ"ש ועל הטוען לטעות או הנפגע ממנה להשיג על פסיקת ביהמ"ש בדרכי הערעור הרגילות ובפני ערכאת הערעור הרלוונטית.

ביום 18.5.09 הגיש הזוכה סיכומיו. הזוכה חוזר בסיכומיו על טענותיו הנ"ל בכתבי טענותיו. הזוכה מעלה בסיכומים טענה חדשה לפיה קיים "מעשה בית דין" המשתיק את החייבת מלהעלות את טענת הפרעתי שבנדון. אתייחס לטענה זו להלן. באשר להלכת סולוביי טוען הזוכה כי הלכה זו כלל אינה רלוונטית למקרה שלנו. הזוכה מפנה להלכה המנחה החלה לשיטתו על עניינו, היא ההלכה שנקבעה בהחלטת בית המשפט העליון מיום 4.3.08 ב- רע"א 5420/07 דמארי ויקטור נ' צוות ברקוביץ מאגרי בנייה בע"מ, פורסמה באתרים משפטיים (להלן - " הלכת דמארי").

להשלמת תמונת מצב הדברים יצוין, כי על זכויות הזוכה בתיק שבנדון, כחייב בתיק הוצל"פ 2006110060, מונה ביום 21.12.06 כונס נכסים, כאשר לדברי ב"כ הזוכה בדיון הנ"ל שנערך בפניי, הכונס מעודכן בהתפתחויות ובהליכים בתיק שבנדון והכספים אותם שילמה עד היום החייבת בתיק שבנדון הועברו כבר לידי הכונס.

דיון ומסקנות:

לאחר עיון בכל מסמכי וטענות הצדדים, נחה דעתי כי דין בקשת הפרעתי להתקבל.

תחילה יש להתייחס לטענת הסף המפתיעה בדבר "מעשה בית דין" שנטענה כאמור לראשונה בסיכומי הזוכה. דין הטענה להידחות. ראשית, מן הדין ומן הראוי היה לעורר טענה זו בכתבי הטענות ולמצער בדיון שתחם את המסגרת הדיונית, כאשר יש בעיתוי העלאת הטענה כדי לפגוע קשות בזכויותיה הדיוניות של החייבת, שלא קיבלה הזדמנות להגיב לדברים, כאשר בהתאם להחלטתי בדיון מיום 30.4.09 היא לא הורשתה להגיש סיכומי תשובה; שנית, הטענה נטענת בחצי פה וכטענה אגבית ומשנית, ללא כל פירוט ונימוק של ממש; שלישית, עיון בכל מסמכי תיק ההוצל"פ מלמדני, כי ההליכים שננקטו בתיק הוצל"פ זה בטרם הגשת בקשת הפרעתי שבנדון כלל אינם רלוונטיים לבקשת הפרעתי ומכל מקום אין בהם כל "מעשה בית דין", בניגוד לטענת הזוכה: בבבקשותיה/הודעותיה הראשונות של החייבת בתיק היא לא טענה דבר לגבי חוקיות הריבית בה היא מחויבת בתיק זה ונראה שהיא בילבלה בין הליכים שונים, ואילו בבקשתה הבאה של החייבת מיום 27.3.07, בה העלתה החייבת טענת פרעתי בנימוק שהזוכה חייב לחייבת כספים אותם היא מקזזת מהחוב המבוצע בתיק שבנדון, ניתנה החלטה שעל החייבת להגיש בקשתה מחדש בצירוף תצהיר, דבר שלא נעשה עד היום וממילא לא ניתנה כל הכרעה עניינית לגופם של הדברים.

וכעת למחלוקת האמיתית והיחידה למעשה בין הצדדים - מחלוקת בשאלה המשפטית, האם לקרן החוב שבהחלטת ביהמ"ש יש להוסיף ריבית פיגורים בהתאם להוראות חוק הריבית, או שיש להוסיף לה הפרשי הצמדה למדד בלבד.

כמפורט למעלה, בית המשפט, שהחלטתו מבוצעת בתיק זה, אמר את דברו באופן מפורש וקבע שלקרן החוב יש לצרף הפרשי הצמדה בלבד (!) עד התשלום בפועל (!), כאשר קביעה יוצאת דופן זו נומקה בהחלטה והוסברה ברצון לתת ביטוי בחיוב האופרטיבי הסופי בהחלטה להתנהגותו הבעייתית של הזוכה שפורטה בהחלטה. הנה כי כן, לפני רשם ההוצל"פ מונחת החלטה מפורשת וברורה של בית המשפט, שלפיה על קרן החוב יש להוסיף הפרשי הצמדה בלבד, עד למועד התשלום בפועל, כלומר בית המשפט קובע במפורש את מנגנון שערוך החיוב הכספי שיחול גם בעתיד, לאחר מועד הפירעון של החיוב (שהינו מועד מתן החלטת ביהמ"ש, בהיעדר קביעת מועד אחר בהחלטה).

זה המקום לציין, כי הזוכה, בסיכומיו, טוען כי יש לפרש את החלטת ביהמ"ש כהחלטה שמחייבת את החייבת לשלם את קרן החוב בצירוף הפרשי הצמדה וגם ריבית, מאחר שבית המשפט נוקט במונח "הפרשי הצמדה על פי חוק" ומכאן יש ללמוד, לשיטת הזוכה, על כוונת ביהמ"ש להחיל את הוראות חוק הריבית. אין בידי לקבל פרשנות מוצעת זו של הזוכה. ראשית, הפרשנות מאולצת מדי לטעמי, ואינה משכנעת, כאשר לטעמי לשון החלטת בית המשפט ברורה ומפורשת כאמור, ואינה ניתנת לפירוש כפי המוצע ע"י הזוכה; ושנית, עפ"י ההלכה הפסוקה, לרשם ההוצל"פ אין סמכות לפרש פרשנות בלתי-מילולית את פסה"ד המבוצע בהוצל"פ, ועליו לתת תוקף מלא למילות פסה"ד המבוצע.

למעשה, די בקביעתי עד כאן כדי להביא לקבלת בקשת הפרעתי, שכן, עפ"י ההלכה הפסוקה, חייב רשם ההוצל"פ לבצע בהוצל"פ פס"ד, גם אם פסה"ד מוטעה, כאשר הטעות המשתמעת אותה מייחס הזוכה לביהמ"ש היא שלילת ריבית פיגורים להם זכאי הזוכה בהתאם להוראות חוק הריבית. ראוי להביא בהקשר זה כלשונם את דברי בית המשפט העליון בהחלטה שניתנה ביום 2.6.09 ב- רע"א 1300/09 עדן חשמל בע"מ נ' א.א. מרכזי שליטה בע"מ: